מטילי לכיש בע"מ ואח' נ' נחמיה ואח'

פסק דין

פסק דין

עסקינן בשתי תביעות שנדונו במאוחד בגין תאונה שארעה ביום 29.12.09. למען הנוחות יכונה תיק 33555-05-10 "התיק הראשון" ותיק 56059-11-10 "התיק השני".

לפי הנטען בתביעה בתיק הראשון עמד רכב התובעת בשעות הבוקר בכניסה לבסיס תל נוף ורכב הנתבעים פגע ברכב צד ג' והדף אותו לעבר רכב התובעת וגרם לנזקים.

הנתבעים בתיק הראשון טוענים להגנתם כי נסעו בנתיבם כדין בכביש מבסיס תל נוף לכביש הראשי ולפתע הגיח רכב צדדי ג' אשר יצא מתמרור עצור ולא נתן זכות קדימה, נכנס לצומת חסם את נתיב רכב הנתבעים ופגע ברכבם של הנתבעים שהיו מצד ימין. בהתאם, שלחו הנתבעים הודעת צד ג' לצדדים השלישיים.

הצדדים השלישיים טענו להגנתם כי רכבם נסע ממגרש החניה של הבסיס וביקש לפנות שמאלה לכביש תל נוף שהיה עמוס בתנועה. רכב התובעת שנסע בכביש תל נוף עצר על מנת לאפשר לרכב צד ג' להשתלב בתנועה, וכאשר החל צד ג' לעשות כן, רכב הנתבעים הגיח מימין ופגע ברכב צד ג'.

לפי הנטען בכתב התביעה בתיק השני, נסע רכב הנתבעים (כאן) בכביש ורכב צד' ג' התפרץ מחצרים במהירות ובחוסר תשומת לב ובהתעלם מתמרור עצור ופגע ברכב הנתבעים.

צדדי ג' טענו להגנתם בתיק השני את שטענו למעשה בתשובה להודעת צד ג'.

נהג התובעת העיד כי עמד בשיירה ארוכה ביציאה מבסיס תל נוף כשלפניו עומד אוטובוס ואחריו עמדה שיירה של כלי רכב. נהג צד ג' צפר וביקש לצאת ומאחר ונהג התובעת וידע שיש רכבים לפניו ואחוריו עמד בעצירה מוחלטת ואז התקדם צד ג' מימינו לכיוון היציאה וברגע שהוא התחיל לצאת, רכב שבא מימין צד ג' פגע בו בכנף הקדמית ומעוצמת המכה נזרק רכב צד ג' לאוטובוס התובעת ופגע בחלקו הקדמי שמאלי.

נהג הנתבעים העיד כי יצא מהבסיס בנסיעה במהירות 30 קמ"ש ותוך שניות יצא צד ג' רכב מתמרור "עצור". אוטובוס התובעת עמד בהמתנה להכנס לבסיס ונתן לצד ג' לעבור. נהג הנתבעים התכוון לצאת משערי הבסיס אשר בו בודקים כלי רכב. האוטובוס שהיה לפני רכב התובעים הסתיר לנהג הנתבעים ואז נהג צד ג' יצא ונהג הנתבעים פגע בו בחוזקה והדף אותו לרכב התובעת.

נהג צד ג' העיד כי עמד בתמרור עצור ולאחר מכן התחיל בנסיעה. מאחר והיה פקק, אוטובוס התובעים עמד ואפשר לו להשתלב בתנועה. כשהתחיל צד ג' לנסוע ויצא עם החלק הקדמי, לא יכול היה לראות מה קורה משמאלו ופתאום הרגיש חבטה שהדפה אותו לכיוון אוטובוס התובע.

למעשה, המחלוקת בתיק הראשון היא מי יפצה את התובעת ובתיק השני המחלוקת היא האחריות לתאונה בין שני כלי הרכב. אין מחלוקת כי רכב התובעת אינו אחראי לתאונה כלל ואף אין מקום לייחס לו כל אשם תורם, שכן רכב זה עמד ונתן לרכב צד ג' לעבור, בגלל הפקק במקום.

במערכת היחסים שבין צד ג' לבין הנתבעת, הרי שרכב הנתבעת הגיע מימינו של רכב צד ג' ועל כן זכות הקדימה היא לרכב הנתבעת. נהג צד ג' העיד בחקירה הנגדית כי אמנם נהג התובעת אפשר לו לעבור אך למעשה התקדם בנסיעה איטית והוא לא ראה את מה שקורה מימינו ומשמאלו, ואז נהדף על ידי רכב הנתבעים. מנגד, גם נהג הנתבעת העיד כי אוטובוס שעמד לפני האוטובוס של התובעת הסתיר לו את שדה הראיה, וכי רכב צד ג' כבר יצא במלואו באופן שהתאונה היתה בלתי נמנעת, לשיטתו. התרשמתי כי צד ג' אכן נסע באיטיות יחסית וביקש להשתלב בתנועה תוך כדי מעבר ברווח שבין אוטובוס התובעת לאוטובוס אחר. אמנם, אילו היה עוצר ממש ולא ממשיך בנסיעה איטית, יכול שהתאונה לא היתה קורית, אלא שלאור נסיבות המקרה ומאחר ועבר בתווך בין שני אוטובוסים עומדים, הרי שפעל באופן סביר והתקדם כדי לבחון מה קורה בנתיב אליו ביקש להשתלב.

מנגד, נהג הנתבעת, לפי עדותו, מכיר את המקום היטב ועובר שם כל יום כך שלא היה זה בלתי סביר ממנו לצפות יציאתם של רכבים מהבסיס הצבאי ונסיונם להשתלב בתנועה. מאחר והעיד כי האוטובוס שעמד לפני רכב התובעת הסתיר לו את הנעשה, ולאור היכרותו את המקום, הרי שיש מקום לייחס גם לו אחריות לתאונה. התרשמתי מעדויות הנהגים המעורבים כי עוצמת הפגיעה של רכב הנתבעת ברכב צד ג' היתה די חזקה חזקה באופן שהדפה את צד ג' לעבר רכב התובעת, כך שהדבר עשוי להעיד כי נהג הנתבעת לא נסע במהירות התואמת את תנאי הדרך.

לאור כל זאת, ולאחר ששקלתי את העדויות אני סבור כי יש מקום לחלק את האחריות בין נהג הנתבעת ונהג צד ג'. בשקלול כל הנאמר לעיל אני מחליט לחלק את האחריות בשיעור 60% לנתבעת ו – 40% לצד ג'.

באשר לנזק בתיק הראשון: התובעת צירפה אישור רו"ח על חישוב הכנסה יומית ממוצעת של האוטובוס. אישור רו"ח מתייחס לחודש דצמבר 2010 בעוד שהתאונה היתה בחודש דצמבר 2009. לא הובא כל הסבר מדוע לא הוגש אישור המתייחס לחודש הרלבנטי, ועל כן לא הוכח כנדרש המרכיב בגין אומדן הפסדים.

ביחס לנזק הפיזי לרכב, הוגשה תעודת חיוב אך לא הוגשה קבלה או אישור תשלום בפועל, ולא ברור מה טיבה ומשמעותה של תעודת החיוב. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מחוות הדעת של השמאי, ולכן יהיה נכון לקבוע כי על הנתבעת וצד ג' לפצות לפי חוות שמאי, ומה גם שהסכום בחוות הדעת נמוך מסכום תעודת החיוב, ובדיקת הרכב על ידו היתה ביום התאונה עצמה.

איני פוסק בלאי, שכן לא הוכח כי הוא נגרם כתוצאה מהתאונה ובהחלט ייתכן כי מדובר בבלאי עקב שימוש שוטף.

על כן בתיק הראשון ישלמו הצדדים, לפי החלוקה שלעיל, ובאותו היחס יישאו גם באגרת משפט, שכר עדים ושכ"ט בסך 17.5% ולא פחות מ – 1,200 ₪.

בתיק השני, תהא החלוקה כפי שנקבע לעיל, אך בסייג כי בגין השבתת רכב ולאור אישור רו"ח שהוגש לתיק ההפסד הוא 1,500 ₪. לפיכך, על הנתבעים בתיק השני לשלם לתובעת את סכום התביעה היחסי, כפי שנקבע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום, אגרת משפט, שכר העדים ושכ"ט בשיעור 17.5% ולא פחות מ – 1,200 ₪.

ניתן היום, כ' סיון תשע"ב, 10 יוני 2012, בהעדר הצדדים.